Jan 28 2013

לא להצביע בבחירות

נהוג להקדיש פוסט ראשון בבלוג להגיגים על מטרתו, סיבת היווסדו וכיוונים לעתיד. מניסיוני עם בלוגים קודמים מעט מכך מתרחש בסופו של יום כפי שתוכנן ובשביל דברים כאלו גם יש את דף האודות, אז הבא נעבור ישר לתכלס.

עבד שבוע מאז של הצבעתי בבחירות. מדובר בבחירות הראשונות אי פעם בהן לא הצבעתי (אחרי שהגעתי לגיל הנכון כמובן). זו לא הייתה החלטה אידאולוגית וגם לא עצלנות, אני מתגורר בחו”ל לרגל לימודים/ עבודה ועל כן אין החוק מאפשר לי לעשות זאת.

רציתי לכתוב על כך מייד אבל החלטתי לחכות. היה קשה להתמודד עם הסיטואציה הזו. עקבתי בשקיקה אחרי החדשות. בדקתי עדכונים. הדלקתי מהדורת חדשות 2 בסטרימינג בערב. הייתי מלא אנרגיה מפעפעת שדרשה ממני לזעוק על תסכולי מחוסר יכולתי להשפיע על המדינה שלי, אליה אני מתכוון לחזור בתום מספר שנים.

לאחר תקופת הצינון הקצרה, אני עדיין כעוס (עצבני? מדוכא?) אך גם התחלתי לראות את הצד השני. במהלך כל הזמן הזה ניסיתי לבחור את המפלגה “שלי”, המפלגה אלי לה הייתי נותן את קולי לו הייתי בארץ. התלבטתי בין שתיים כאלו ואני די בטוח שבחרתי אחת לבסוף, אך לעולם לא נדע כי רגע כניסת הקלפי הוא רגע דרמטי ומשנה החלטות, כפי שנוכחתי לדעת בבחירות הקודמות כאשר שלשלתי את הפתק ביום הכי גשום בשנה ופרץ רעם ליווה את אקט ההצבעה בקלישה הכי הוליוודית שאפשר.ואולי הבחירה הזו מתקיימת באמת רק בכיתה של בית הספר היסודי הישן שלך.

מה אני רוצה לומר בכך? שהמרחק מעוות. אני לא גר בארץ כבר כשנתיים, שבמהלכן ביקרתי לפחות שש פעמים ומקביל חברים ומשפחה הגיעו אליי, אך אני כבר לא בדיוק כפי שהייתי פעם. האקלים ההולנדי מצנן, ויש הבדל מנטלי בין אדם הרגיל לחתולי רחוב לרעהו שמתייחס בשוויון נפש לשחפי רחוב. אני עדיין חושב שהייתה צריכה להיות לי הזכות להצביע, אך אני לא בטוח אם הגעה לקלפי בקונסוליה בהאג הייתה שווה לכניסה לשערי היסודי שליד בית הוריי לשעבר. האם האדם שהיה בוחר אז הוא אותו האני שהייתי רוצה שייבחר?

עדיין אין תגובות

Follow

Get every new post delivered to your Inbox

Join other followers: