גישתי לציונים היא כזו: עבודה טובה אין משמעותה ציון 100. במחקר מדעי החברה איננו נוהגים “להוריד” נקודות על “שגיאות”. הרי לא מדובר על מבחן במתמטיקה שבו כל שגיאת חישוב ניתנת להורדה. במקום זה, אני נוהג לחשב ציונים באמצעות קטגוריות מוגדרות (למשל: יישום המחקר או מבנה), כאשר עבודה טובה תקבל בין 85-90% מהנקודות עבור כל רכיב, אלא אם כן יהיה בה משהו יוצא מן הכלל. הדבר מאפשר לבדל עבודות טובות מעבודות מצוינות, ולשמור על סטדנרטים אקדמיים.
במילים אחרות, ציונים שבין 90-100 שמורים לעבודות מעולות, שעשו משהו שיוצא מגדר הרגיל. ככל שעבודה מתקרבת ל 100 כך אני רואה בה יותר מועמדת להגשה ופרסום בכתבי עת אקדמיים (בהתאם לרמת הקורס, כמובן: החל מכתבי עת סטודנטיאליים בתואר ראשון וכלה בהגשת מאמר בתארים מתקדמים). רוב העבודות ייפלו בטווח שבין 80-89, המבטא עבודה טובה, המצופה מסטודנט.ית שהשתתפו והשקיעו בשיעור. עבודות שבין 70-79, בדרך כלל יכללו שגיאות משמעותיות: אולי ברמת ביצוע המחקר, אולי בניתוק בין הרקע התיאורטי לנתונים האמפיריים. עבודות שבין 60-69 מצביעות על חוסר הבנה מסוים של תהליך המחקר ו/או כתיבת אקדמית. הן עדיין מהוות ניסיון כנה להציג תרומה לקורס או אף לשדה המחקרי, וייתכן אף שהן מכילות תובנות מעניינות וייחודיות, אך משהו השתבש בתהליך. עבודות המקבלות ציון נכשל מגיעות ממקום של חוסר הבנה או (לעתים יותר קרובות) התעלמות מכללי הקורס והכתיבה האקדמית.